THE SCIENCE OF FORMLESS FLOW by Monya Gorelik, M.Sc. : תנועה רצונית – תנועה רפלקסיבית

Thursday, December 5, 2013

תנועה רצונית – תנועה רפלקסיבית

יש הבדל בין תנועה ופעילות. כבר עכשיו באופן אינטואיטיבי אנחנו יכולים להבדיל בינהם ולדעת ברוב המקרים מתי מדובר בפעילות ומתי – בתנועה.
בהמשך אתן הגדרות יותר מדוייקות למושגים הללו. הדיוק יאפשר לנו להיות יותר יעילים באימון, לקבל תוצאות יותר טובות ובזמן יותר קצר.
יהיה יותר קל לבחון סוגיה זו אם נבדוק קודם את הסוגיה של תנועה רצונית. מה היא? מה מבדיל בינה לביו תנועה רפלקסיבית? מה הקשר בין מושג "רצוני" ומושג "מודע"?
נתחיל מהמושג "תנועה מודעת". זוהי תנועה שאנחנו יכולים להיות מודעים לה. למשל – הרמת יד לפי החלטה שקיבלנו היא תנועה מודעת. תנועת המעים בבתוך חלל הבטן לעומת זאת לכאורה  איננה מודעת. תנועת הנשימה, כמו תנועות רבות אחרות, יכולה להיות מודעת או לא מודעת. לגבי תנועות כאלה ולמעשה לגבי כל התנועות נכון לדבר על אופן הביצוע ולא על מטרתן, צורתן וכד'. מדובר איפא בדרגה של המודעות בתנועה, בגוונים, בשאלה עד איזו דרגה התנועה המבוצעת הנה מודעת או יכולה להיות מודעת.
פעם חשבו שישנן תנועות רפלסיביות שלנו לחלוטין אין שליטה עליהן ואנו לא מודעים להן בדרך כלל. בתור דוגמה דיברו על רפלקס ברך, תנועת המעים או פעימות לב. עם הזמן הסתבר כי ניתן ללמד במידה מסויימת גם אותן ולהיות מודעים להן או למה שאנחנו מדמיינים שזה הן.
תנועה רצונית זו כל תנועה שאנו מבצעים כתוצאה מרצוננו. זאת כמובן תנועה מודעת, הרי אנחנו מודעים לרצוננו. תנועות אחרות, לא רצוניות, נקראות רפלקסיביות.
נראה שאין בקביעה זו שום בעיה, שהכל ברור, מובן וחד-משמעי. האומנם? האם באמת יש קו ברור, גבול חד-משמעי ולא חדיר בין המודע והלא-מודע, בין רצוני ורפלקסיבי?
האם נוכל לבצע רק תנועות רצוניות בלבד בלי תנועות נוספות, בלתי רצוניות, רפלקסיביות?
כדי לבדוק את השאלה הזו נעשה ניסוי מעשי פשוט.
נעמוד זקוף, ידיים ישרות למטה לצדי הגוף, נצמיד כפות הרגלים ונשים לב על המיקום המדוייק של גזע הגוף שלנו במרחב. נבצע הטיה קלה של הגוף הישר קדימה, כך שהרגשת המשקל תתרכז בחלק הקדמי של כפות הרגלים ובאצבעות הרגלים. נתקדם עד לניקודה שהעקבים עוד מעט יעזבו את הרצפה אבל עדיין נוגעים בה.  
עכשיו נרים את הידיים הישרות לגובה הכתף. נעשה את הניסוי שלוש פעמים – לאט, מהר ושוב לאט בלי להרים את העקבים ונבחן מה קורה עם הגוף שלנו.
אנחנו נראה שכתוצאה מהרמת הידיים בכל שלושת המקרים הגוף שלנו יטה אחורה כדי למנוע את נפילתנו קדימה.
זוהי לא תנועה רצונית והיא מתבצעת כתגובה אוטומטית כדי למנוע את נפילתינו קדימה. היא יכולה להיות תנועה לא מודעת לחלוטין וברוב מוחלט של המקרים תנועות הסתגלותיות מסוג זה אכן אינן מודעות.
מה זה אומר, מה המסקנה מהנסוי שביצענו?
המסקנה הראשונה והחשובה היא שאין תנועות שהן רק רצוניות ורק מודעות. תמיד לתנועה רצונית ומודעת אחת או למכלול התנועות הרצוניות ומודעות מצטרפות תנועות נוספות שהם בלתי רצוניות או רפלקסיביות. למעשה תמיד מדובר בהפעלה של כל הגוף ולא של איברי גוף בודדים. מכלול השרירים שמפעיל התנועה יוצר שרשרת שעוברת דרך גוף כולו.
יש שמות שונים לשרשרת הזו, הנפוצים ביותר הם "שרשרת קינטית" או "שרשרת מיו-פסציאלית". בשיטות שונות יש מספרים שונים של שרשראות כאלה בגוף. ב- ISAI  ישנה רק שרשרת אחת והיא תלת-מימדית.
כאשר תנועה רצונית מסויימת איננה טבעית וישנה חסימה או בלוק בתנועה זו - כל השרשרת נתקעת על כל מרכיביה. "התקיעה" נלמדת בהדרגה גם ברמה של תנועות רפקסיביות ולא מודעות ונעשית הטבע השני שלנו. כך מתפתחת יציבה גרועה, עקמת, הליכה לא טבעית, נשימה לא נכונה וכדומה.
כאשר זה קורה התנועות ופעילויות שלנו מתבצעות תמיד תוך "תקיעה" או חסימה, בדומה לדלת שמסתובבת בחריקות על הצירים החלודים. כמו במקרה של הדלת – כל התנועות שלנו נפגעות מכך, נפגעת קואורדינציה בין התנועות, נפגעת היכולת שלנו לבצע פעילויות יום-יומיות ופעילויות אחרות, מיוחדות יותר. אנחנו מתחילים להרגיש בהדרגה את חוסר הנוחות ומגבלות שונות. במקביל וכתוצאה מכך מתפתח נזק בריאותי והנפשי.
איך למנוע את כל זה? התשובה היא פשוטה מאוד – לחזור לתנועה טבעית! 
 

No comments :

Post a Comment